אסטרונומיה

אבק קוסמי

אבק קוסמי

על פי תיאוריות אסטרונומיות עכשוויות, הגלקסיות היו שמקורן בקונגלומרטים גדולים של גז ואבק קוסמי שהפכו לאט לאט, התפרסמו לסבך מערבולות והתעבו לכוכבים.

באזורים מסוימים בהם היווצרות הכוכבים הייתה פעילה מאוד, כמעט כל האבק והגז עברו לכוכב זה או אחר. מעט מחומר זה או לא נותר בחלל הביניים.

זה נכון לגבי אשכולות כדוריים, גלקסיות אליפטיות והליבה המרכזית של גלקסיות ספירלה.

תהליך זה היה הרבה פחות יעיל בפאתי גלקסיות ספירלה. הכוכבים נוצרו במספרים קטנים בהרבה והיה הרבה אבק והרבה גז. אנו, תושבי כדור הארץ, מוצאים את עצמנו בזרועות הספירליות של הגלקסיה שלנו ורואים את הכתמים הכהים המקרינים ענני אבק כנגד זוהר שביל החלב. מרכז הגלקסיה שלנו מעורפל לחלוטין על ידי עננים כאלה.

החומר ממנו נוצר היקום מורכב ברובו ממימן והליום. לאטומי הליום אין נטייה להצטרף זה לזה. אלה המימנים אכן יוצרים מולקולות מימן (H2) אך רק בזוגות. הכוונה היא שרוב החומר שצף בין הכוכבים מורכב מאטומים קטנים של הליום או אטומים קטנים ומולקולות מימן. כל זה מהווה גז בין-כוכבי, המהווה את מרבית העניין בין הכוכבים.

אבק בין כוכבים (או אבק קוסמי) שנמצא בכמויות קטנות בהרבה, מורכב מחלקיקים זעירים, אך גדולים בהרבה מאטומים או מולקולות, ולכן עליהם להכיל אטומים שאינם מימן או הליום.

הסוג האטום הנפוץ ביקום, אחרי מימן והליום, הוא חמצן. ניתן לשלב חמצן עם מימן ליצירת קבוצות oxhydryl (OH) ומולקולות מים (H2O), שיש להם נטייה ניכרת להצטרף לקבוצות ומולקולות אחרות מאותו סוג שהם מוצאים לאורך הדרך. כך נוצרים לאט לאט חלקיקים קטנים מאוד המורכבים ממיליונים ומיליונים של מולקולות כאלה. קבוצות אוקסידריל ומולקולות מים יכולות להיות חלק מהאבק הקוסמי.

בשנת 1965 התגלו לראשונה קבוצות אוקסידריל בחלל והחלוקה שלהם החל ללמוד. מאז דווח גם על קיומן של מולקולות מורכבות יותר, המכילות אטומי פחמן, כמו גם מימן וחמצן. האבק הקוסמי חייב להכיל גם אשכולות אטומיים הנוצרים על ידי אטומים שאינם נפוצים אפילו יותר מאלו של מימן, חמצן ופחמן. בחלל הבין-כוכבי התגלו אטומי סידן, נתרן, אשלגן וברזל, תוך התבוננות באור שהאטומים הללו סופגים.

בתוך מערכת השמש שלנו יש חומר דומה, שאולי תרם שביטים. יתכן שמחוץ לגבולות הגלויים של מערכת השמש קיימת שכבה עם מספר גדול של שביטים, וחלקם משקעים לעבר השמש (אולי בגלל השפעות הכבידה של הכוכבים הסמוכים). שביטים הם קונגלומרטים משוחררים של שברי מוצק זעירים של מתכת וסלע, אליהם מצטרפת תערובת של קרח קפוא, מתאן ואמוניה וחומרים דומים אחרים.

בכל פעם שביט מתקרב לשמש, חלק מחומרו מתנדף, ומשחרר חלקיקים מוצקים זעירים המתפשטים בחלל בצורה של זנב ארוך. בסופו של דבר שביט מתפרק לחלוטין.

לאורך ההיסטוריה של מערכת השמש אין ספור שביטים התפוררו והחלל הפנימי של המערכת התמלא באבק. כדור הארץ אוסף מיליארדים של חלקיקי האבק האלה בכל יום. מדעני חלל מעוניינים בהם מסיבות שונות; אחד מהם הוא שמיקרומטורואידים גדולים יותר עלולים להוות סכנה לאסטרונאוטים ומתיישבים עתידיים של הירח.

◄ הקודםהבא ►
כוכבי לכת במערכות סולריות אחרותהאנרגיה של הכוכבים